אחד הרגעים המרגשים בחתונה של בני זוג, הוא השלב שבו יושבים בני הזוג והוריהם עם הרב המחתן, וחותמים על הכתובה, שהיא למעשה "חוזה הנישואין" על פי הדין הדתי. באופן שכיח, "חתנים" רבים בשלב הזה, נוטים לכתוב סכום גבוה מאוד בכתובה, שישולם לאישה בעת גירושין. לרוב, סבורים אותם חתנים שמדובר באקט משעשע וסמלי, עניין שהוא "חלק מהטקס". אך האומנם כך?
על כתובה, תביעת כתובה, ומדוע לא כדאי לכתוב סכום גבוה בכתובה, במאמר שלהלן.
מהי כתובה?
בישראל, נישואין וגירושין בין יהודים נערכים על פי חוקי המדינה באמצעות הדין האישי- דתי של בני הזוג. כך שעל הנישואין והגירושין חל הדין הדתי בלבד, כך גם כאשר מדובר בנישואין בין יהודים. הדין ההלכתי- יהודי, קובע כי בשלב הנישואין, ייערך חוזה בין הבעל לאישה שבמסגרתו הבעל יתחייב לשאת בתשלום מסוים ביום גירושין. לשם כך הוא חותם על "כתובה". מכאן, שלמעשה כתובה היא חוזה לכל דבר ועניין, חוזה בר תוקף ומימוש ביום פקודה.
תפקידה ותכליתה של הכתובה היא בעצם להגן על האישה וגם להבטיח לה קיום כלכלי. הכתובה בעצם מהווה סוג של סנקציה במקרה שהבעל "מגרש" את אשתו וסוג של הגנה כלפי האישה כאמור. תכלית נוספת שיש לכתובה היא גם לשמור על עצמאותה הכלכלית של האישה. לרוב, על פי התפיסה הדתית- הלכתית, על הגבר מוטלת מלאכת הפרנסה, ולכן אישה שמגורשת מבעלה חשופה לקושי כלכלי. סכום הכתובה אמור לשמור על האישה ולמנוע ממנה לסבול ממחסור, לכל הפחות בשלבים הראשונים של הליך הגירושין.
האם לכתובה משמעות משפטית כיום?
התשובה לשאלה היא בחיוב. כאמור, כתובה היא חוזה ועל פי הדין הדתי- אישי שחל על בני זוג גם בישראל בכל הנוגע לנישואין וגירושין, מדובר בחוזה בר מימוש בעת גירושין. כך שכאשר בעל כותב בסכום הכתובה סכומים אסטרונומים ביום החתונה, מתוך מחשבה שמדובר סה"כ בעניין "משעשע" כדאי לזכור שאת סכום הכתובה, המשוערך בתוספת הצמדה, יכול הבעל למצוא את עצמו חב כחוב כספי לכל דבר ועניין בעת הגירושין (בכפוף לכך שהאישה תתבע את הכתובה). כאשר מדובר בסכום גבוה באופן משמעותי, הרי שמדובר בנטל כספי גבוה מאוד, שלא כל אדם יכול לעמוד בו.
מתי ניתן לתבוע את הכתובה?
כאמור, כתובה היא מסמך משפטי בדמות חוזה, לכל דבר ועניין. דינו של כל חוזה הוא מימושו, כך שאת הכתובה ניתן לתבוע בשלב הגירושין. אישה שמעוניינת לתבוע את כתובתה, צריכה להגיש תביעת כתובה לבית הדין הרבני. יודגש, שעל פי ההלכה היהודית, גם אישה שבעלה נפטר (דהיינו אלמנה) זכאית לסכום הכתובה, כאשר הסיבה לכך גם היא נובעת מהצורך להעניק לאישה עצמאות והגנה כלכלית גם לאחר לכתו של בן זוגה. כאשר אישה מעוניינת לתבוע כתובה בתור אלמנה, את התביעה אפשר להגיש גם לבית הדין הרבני כאמור, וגם לבית המשפט לענייני משפחה, אז גם התביעה מוגשת נגד עזבונו של בעלה המנוח. אך יודגש, שתביעת כתובה בשל גירושין, צריכה להיות מוגשת רק לבית הדין הרבני.
האם אפשר לחייב בסכום הכתובה?
התשובה גם היא בחיוב. אם בעל כתב סכום של מיליון שקלים בכתובה לשם השעשוע וההומור שבעניין, הוא עשוי למצוא את עצמו חב את הסכום דנא בתוספת הצמדה.
הכתובה עצמה מורכבת משלושה נדבכים, הכתובה עצמה שהיא למעשה הסכום הנקוב בה, אותו על הבעל או עזבונו לשאת ביום פטירה או גירושין. הכתובה, לפי ההלכה היהודית קובעת סכום מינימאלי של מספר "זוזים" (כסף שנעשה בו שימוש בתקופה עתיקה). הכתובה מורכבת גם מתוספת, שהיא למעשה הסכום אותו הבעל יכול להוסיף, שהוא מעבר לסכום המינימום אותו קובעת ההלכה. בעת פקודה, הבעל מחויב לשאת במלוא הסכום הנקוב בכתובה. בנוסף, הכתובה מורכבת גם מנדוניה, שזהו למעשה הערך של הכספים או הרכוש אותו הביאה האישה לחיי הנישואין. ביום גירושין, על הבעל להחזיר לאישה את הערך או השווי של אותה נדוניה ללא קשר לסכום הכתובה הנקוב או הסכום המינימלי המתואר.
לסיכום:
כתובה היא אינה עניין של מה בכך בניגוד לסברה דיי רווחת בציבור. הסכום אותו כותבים ביום החתונה, כדי להרשים את הסובבים עשוי לשמש "כבומרנג" נגד הבעל. אומנם, לכתובה תכלית ראויה, ובעת הגירושין הן על הבעל והן על האישה לסיים את חיי הזוגיות בצורה הגונה ונאותה. אך כדאי מאוד להימנע מרישום של סכומים קיצוניים בכתובה בעת הנישואין. בנוסף, בכלל בעת הגירושין חשוב מאוד להיוועץ בעורך דין העוסק בתחום המשפחה.