המאמר נכתב בשיתוף משרד עורכי דין לוסי מאיר

הליך הגירושין הוא הליך אשר במסגרתו בני זוג אשר בחרו לקיים חיים משותפים, מחליטים על פירוק התא המשפחתי שאותו בנו. מצד אחד, הליך גירושין יכול להסתיים במהירות וביעילות ובמיוחד – בצורה נעימה ובהחלטה משותפת. אך מצד שני, הליך הגירושין לעיתים הופך למלחמת התשה של ממש וללא כל הצדקה, אשר במסגרתה בוחר כל אחד מהצדדים באסטרטגיות משלו. כל זאת, במקום לקיים הליך בדרך שתטיב עם מצבו האישי, עד מתן הגט. לעיתים אנו נתקלים בסיטואציות, שבהן גברים מוצאים עצמם ללא הכרה במימוש זכויותיהם ולעיתים במצבי כליאה, על לא עוול בכפם.

בשים לב לאמור, במאמר זה נדון: בתלונות שווא במסגרת הליך הגירושין וכן במשמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות ילדים ובפסיקה תקדימית לגביהם – וכל זאת בהקשר לזכויותיהם של גברים, במסגרת הליך גירושין.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

תלונות שווא בהליך גירושין:

תלונת שווא הינה תלונה המוגשת למשטרת ישראל, כאשר העובדות בתלונה אינן נכונות, כלומר – אירוע התלונה לא התרחש. אנו נתקלים בתיקי גירושין, שבהם, נשים, כדי ליצור יתרון בניהול תיק הגירושין, מגישות תלונת שווא, לרוב אודות אלימות במשפחה.

אך היות ואלימות במשפחה היא תופעה מגונה, חברתית ומשפטית, הסנקציות המוטלות במקרה כזה על הבעל, עשויות להיות מידיות. כך למשל, קיימות אפשרויות להטלת צווים מיידים, כמו: צו הגנה לאשה המתלוננת ו/או צו הרחקה , אשר ניתן כאשר האישה מצהירה על חשש סביר לחייה.

אי לכך, במידה מוגשת נגדך תלונת שווא, יש לאסוף כמה שיותר ראיות אשר מעידות על חפותך, דוגמת: הקלטות קוליות, תכתובות סמס ומייל, עדים וכולי. כמו כן, בעת הכרת כל המערכות כי מדובר בתלונת שווא, עמדתך תובא בצורה יותר אפקטיבית בעת ניהול הליך הגירושין. חשוב לציין כי תלונת שווא נתפסת חמורה ביותר וזאת לאור ההשלכות הרות הגורל על הצד שכנגד (יכולות להגיע לכדי מעצר) ורמייה של המערכת המשטרתית והמשפטית. תלונת שווא היא גם עבירה פלילית וגם עילה לתביעה אזרחית מכוח דיני לשון הרע.

משמורת ילדים והסדרי ראייה:

במידה ולבני הזוג המתגרשים יש ילדים משותפים, אזי יכלול התהליך את הסדרת מגוריהם של ילדיהם וכן את הסדרת השאלה – מי ישמש בתור האפוטרופוס של הילדים וכיצד יתנהלו הסדרי הראייה של ההורה שמוגדר כ"לא משמורן", כלומר, ההורה שהילדים אינם תחת משמורתו.

בישראל, משמורת ילדים לרוב מוטלת על האם. זאת בהתאם לתפיסה, שבה אם הילדים היא מטפלת מטבעה. נוהג זה מקובל בהתאם לחזקה המתקיימת במדינת ישראל והיא "חזקת הגיל הרך", שלפיה ילדים מתחת לגיל 6, יהיו באופן אוטומטי במשמורת אצל האם, אלא אם מדובר באם שאינה כשירה לגדל (סייג חריג).

על חזקה זו הייתה ביקורת רבה ואף התקיימה וועדה, שמטרתה הייתה לבטל את חזקה זו. אחת הטענות המרכזיות שהועלו, הייתה אי שוויוניות לאבות. ניתן לראות בפסיקה, כי השופטים "מחילים" חזקה זו גם מעל לגילאי 6. לכן, חשוב להכיר את היכולת לדרוש משמורת על הילדים.

מזונות ילדים וזכות הגבר – פסיקה תקדימית:

לפי הדת היהודית, שמכוחה חייבים אבות גם כיום, במזונות ילדיהם בישראל, הדין הוא כי תשלום מזונות מוטל ברובו על אב המשפחה, במיוחד כאשר מדובר בפעוטות, או על פי ההלכה העברית – "קטני קטנים" (ילדים מתחת לגיל 6). אלא מה? עד לפני שנה, אב אשר קיים משמורת משותפת (כלומר, משמורת שווה מבחינת חלוקת זמנים שבהם שוהים הילדים אצל האב ואצל האם), היה מחויב במזונות, ללא קשר להשתכרותו ויכולתו וזאת למרות חלוקת הנטל השוויונית בין השניים, לאור טבעה של המשמורת המשותפת.

עם זאת, לא מכבר, בית המשפט העליון קבע כי במסגרת קיומה של משמורת משותפת, תיבחן יכולת ההכנסה של כל אחד מהצדדים ותוטל חובת מזונות על השניים – האב והאם – בצורה הגונה ותואמת הכנסות. אך נדגיש כי פסיקה זו מתייחסת רק למזונות מדין צדקה, כלומר – מזונות שמשולמים החל מהגעת הקטין לגיל 6 ואילך.

סיכום:

על כל האמור, יש להוסיף כי כל ההחלטות בתיק ניהול הגירושין, על כל הסתעפויותיו (כלומר: מזונות, הסדרי ראייה ומשמורות וחלוקת הרכוש המשותף), ישפיעו על חייו של הבעל וכן על כל התא המשפחתי. אי לכל אלה, מומלץ ואף רצוי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל ללוות את ההליך מתחילתו ועד סופו, לייעץ בכל התפתחות חדשה בתיק וכן לסייע לכם למצות את זכויותיכם במסגרת הליך גירושין.

דילוג לתוכן