בשנת 2010 נחקק חוק ברית הזוגיות לחסרי דת (להלן: "חוק ברית הזוגיות"). לכאורה, היה זה מאורע משמעותי בתחום דיני המשפחה בישראל בכלל ובתחום הנישואין האזרחיים בפרט. ברם, החוק למעשה מתמקד רק באוכלוסייה קטנה מאוד – של אזרחים ישראלים ללא דת. כלומר: אזרחים שאינם יהודים, מוסלמים או נוצרים. עם זאת, נראה שמדובר בחוק מעניין, שמציע חידוש מרענן ופריצת דרך בתחום דיני האישות. על כך, במאמר שלהלן.
מהי "ברית זוגיות"?
ברית זוגיות, בהתאם לחוק ברית הזוגיות, מוגדרת בתור: "הסכם בין בני זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף". דהיינו, החוק לכאורה מאפשר לבני זוג לקיים משק בית משותף ולהירשם באופן פורמאלי כזוג לכל דבר ועניין. במילים אחרות, מעין "מיסוד" של מוסד הידועים בציבור המוכר לכולם.
עם זאת, החוק נוגע רק למי שהוא חסר דת, כאמור. מנגד, אחד החידושים המעניינים בחוק, הוא שלמעשה יש בו עקיפה של הדין הדתי, שהוא האמון על נישואין וגירושין בישראל (הנעשים על פי הדין הדתי-אישי של אזרחי המדינה). נציין שבהתאם לחוק ברית הזוגיות, ההגדרה של בני זוג חלה רק על "איש ואישה" – כלומר, בני זוג "חד מיניים" אינם יכולים להינשא מכוח חוק ברית הזוגיות.
עד כאן, לפן המהותי שמציג החוק. בפן הטכני, החוק קובע את אופן רישום הזוגיות בין בני זוג (חסרי דת), את הדרך שבה ניתן להימחק מהמרשם וכן עוד מגוון הוראות הנוגעות לחוק זה, כפי שיוסבר להלן. עוד נעיר, כי הסמכות לדון במחלוקות בהתאם לחוק ברית הזוגיות, מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה בלבד, בהתאם לסעיף 3 לחוק זה.
כיצד נרשמים בני זוג – בהתאם לחוק ברית הזוגיות?
סעיף 2 לחוק ברית הזוגיות קובע, כי זוגות חסרי דת יכולים לערוך ברית זוגיות וגם לערוך טקס בהתאם, בפני רשם מיוחד הנקרא "רשם הזוגיות". כמו כן, הם רשאים להירשם במרשם הזוגיות, אך ורק בהתקיים מספר תנאים: על בני הזוג להיות מעל גיל 18, תושבי ישראל וכן עליהם להיות רשומים במשרד הפנים בתור בני זוג חסרי דת. בנוסף, על בני הזוג לא להיות קרובי משפחה (דהיינו – הורים, ילדים, אחים וכו') ולא להיות רשומים כנשואים על פי דת לאדם אחר.
בהתאם לסעיף 5 לחוק ברית הזוגיות, על מנת להירשם במרשם ולערוך טקס, יש לפנות לרשם ברית הזוגיות בבקשה בכתב ולצרף תצהיר לבקשה. רשם ברית הזוגיות יבחן את הבקשה ואת התקיימות התנאים המוזכרים. לאחר מכן, בהיעדר סיבות מונעות, יורה רשם ברית הזוגיות על רישום בני הזוג. בין היתר, בסמכות הרשם – לבחון את עובדת שייכותו של אחד מבני הזוג לאחת מהדתות המוכרות בישראל. הרשם רשאי לבקש חוות דעת בנושא, מבית דין דתי. לאחר שהתקבלה חוות דעת מבית דין דתי לגבי שייכות דתית של אחד מבני הזוג, הרשם יוכל לעדכן את בני הזוג בנושא ואז, ההכרעה בעניין שייכותו הדתית של אחד מבני הזוג, תועבר להכרעת בית הדין הדתי.
בין לבין, ככל שהוגשה בקשה לרישום בני זוג בהתאם לחוק ברית הזוגיות, על הרשם לפרסם את דבר הבקשה, כך שלכל אדם תהיה זכות להתנגד לרישום בני הזוג בהתאם לחוק. את ההתנגדות יש להגיש בפרק זמן של 30 ימים וככל שזו הוגשה, על בני הזוג להגיב להתנגדות.
כיצד נמחקים ממרשם ברית הזוגיות?
היה ונרשמו בני זוג בהתאם לחוק ברית הזוגיות, אך חלילה בחרו להיפרד, אזי החוק מאפשר ומתווה את ההליכים, בהם יש לנקוט. סעיף 10 לחוק ברית הזוגיות קובע, כי בני זוג המבקשים להימחק מהמרשם צריכים להגיש בקשה בכתב. לאחר מכן הם יזומנו לדיון בפני הרשם ויצהירו בפניו על בקשתם. ככל שהרשם התרשם שהבקשה מוגשת מרצונם החופשי, הוא יורה על מחיקתם מהמרשם. כמו כן קובע החוק, שבעת פטירה של אחד מבני הזוג, גם אז ימחקו בני הזוג מהמרשם.
מה היתרונות והחסרונות בחוק?
מצד אחד, חוק ברית הזוגיות הוא פתרון מעולה עבור אזרחים חסרי דת, שחיים בישראל. בנוסף, הוא אינו נוקט במונחי "נישואין וגירושין", שהם למעשה מונחים דתיים. אלו יתרונות משמעותיים.
מצד שני, נראה כי החוק חוטא לתכליתו האמתית והיא: לשנות מן היסוד את דיני הנישואין והגירושין, כך שיתאפשרו נישואין אזרחיים בישראל אחת ולתמיד. כלומר, אפשר היה לחוקק חוק דומה (ואף זהה), שפשוט היה חל על כל אזרחי ישראל ובכך גם לא היה פוגע בסמכויות בית הדין הרבני או כל בית דין דתי אחר. אך זהו עוד חזון למועד.