כאשר הוריו של ילד חיים בנפרד בשל גירושין (או בשל סיבה אחרת), אזי יש צורך בהתערבות משפטית, אשר תסדיר את אופן גידול הילד וכן את תדירות מפגשיו עם שני הוריו. הדין הזה מוכר כחלק מתפיסה חברתית אשר מובאת בחקיקה והיא "טובת הילד".
במאמר שלפניכם/ן נפרט מהם הסדרי ראיה. כדי להבין את הנושא לעומק, נדון גם בשאלות מהי משמורת ילדים, מהן הערכאות הדנות בהסדרי ראיה ומהן סנקציות שמוטלות בגין אי מימושם.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.
משמורת ילדים:
בעת פרידה בין בני זוג, יש להסדיר את התנהלות החיים של ילדי בני הזוג. זאת, מאחר ובני הזוג מתגוררים במגורים נפרדים, בשל סיום הקשר. במידה ותתעורר מחלוקת לגבי מיקום מגורי הילדים, על ידי בני הזוג, אזי יתערב בית המשפט ויקבע את הסדר המשמורת, דהיינו – הסכם המסדיר מיהו ההורה המשמורן, אשר ילדיו יגורו עמו והוא זה אשר יקבל החלטות בעניינם, ביומיום.
ככלל, ישנם שני סוגי משמורת מוכרים: משמורת משותפת ומשמורת בלעדית. משמורת משותפת מתייחסת לחלוקה שוויונית הנוגעת למגורי הילדים. בסופו של הליך, לילדים ייווצרו שני בתים שונים וזמנם יתחלק בין שניהם. משמורת זו נחשבת חדישה יותר. יתרונותיה הם בהיות שני ההורים פעילים ומעורבים בחיי הילדים. חסרונותיה מוצגים במחקרים הדנים בחוסר היציבות שבחיי הילדים הללו, אשר מרגישים קרועים בין שני עולמות.
המשמורת מהסוג השני הינה משמורת בלעדית. במשמורת זו ניתנת לאחד מבני הזוג משמורת על ילדיו והוא מוגדר כ"הורה משמורן". דהיינו, הוא המטפל העיקרי בילדים, מקבל החלטות בעניינם ויקבל מזונות ילדים לחזקתו. להורה השני שאינו מוגדר כמשמורן, יוסדר זמן להתראות עם ילדיו. זמן זה יוגדר בהסכם משפטי מחייב והוא הסדרי ראייה. על הסכם זה נרחיב בהמשך. נוסיף כי קביעת המשמורת תיקבע בהסכמת הורי הילדים. במידה ולא תושג הסכמה זו, הרי שאז הערכאה המשפטית הדנה בתיק, תקבל החלטה בדבר קביעת המשמורת. החלטתה תתקבל על פי עיקרון "טובת הילד", לפי הילד הספציפי. לעיתים קורה כי אחים, בנים לאותם הורים, יופרדו – כי טובת כל אחד מהם נשקלת באופן פרטני.
מהם הסדרי ראיה:
כאמור, הסדרי ראיה הינם הסכם המעגן בתוכו את המפגשים של הילדים עם ההורה שאינו משמורן. מכאן, שהסדרי ראייה הם המשך ישיר להחלטה על משמורת בלעדית. הסדר זה, כשמו כן הוא – הסכמה בעלת תוקף משפטי, המחייב את הצדדים. לרוב, הסדר ראיה ייקבע או בהסכמת ההורים או בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת דיון המשמורת בבית המשפט, ילוו ההורים על ידי פקיד סעד, לשם סיוע בבניית הסדר, בהתאם לצרכים הנפשיים של הילדים. זאת ועוד, הסדר ראיה סטנדרטי במדינת ישראל, עומד על שני מפגשים שבועיים בשעות אחר הצהריים וסופי שבוע לסירוגין אצל כל אחד מבני הזוג. אך זו ההנחה הקבועה וכל מקרה תמיד נבחן לגופו. נעיר כי הסדרי ראיה יכולים להגיע לפרטי פרטים, של היכן יתבצעו המפגשים ומה יכללו. מפגשים הכוללים לינה, שאינם משמורת משותפת, מוגדרים כ"הסדר ראיה מורחב".
הערכאות הדנות בהסדרי ראיה:
הערכאה אשר דנה בכל הנוגע לדין האישי והתא המשפחתי, הינה בית הדין לענייני משפחה, שבה ניתן לדון בכל הנוגע להסדרי ראיה ולמשמורת. הערכאה הנוספת אשר תוכל לדון בעניין זה, היא בית הדין הרבני, אך זאת רק כאשר תביעת הגירושין מוגשת יחד עם תביעת משמורת, דהיינו – כריכה. לאור מורכבות הנושא, לא נרחיב עליו .
סנקציות בגין אי מימוש הסדרי ראיה:
כאמור, הסכם הסדרי ראיה הינו מחייב ובעל תוקף משפטי. הפרה של הסכם זה – תלווה בסנקציות משפטיות. בית המשפט יכול לראות את אי קיום הסדרי הראיה, כזלזול ומכאן לפרק את ההסכם. לכן, כאשר הורה שאינו משמורן, לא ממלא את המוטל עליו, אזי בית המשפט יוכל לבטל את זכותו למפגשים או לחילופין, לחייב על ידי קנסות (תלוי בצורך הילדים בקיום המפגשים). מנגד, כאשר מדובר בהורה משמורן אשר מונע מילדיו להיפגש עם ההורה השני בהתאם להסדרי הראיה, אזי בית המשפט יוכל למנוע מאותו הורה את זכאותו להיות משמורן או להפחית את המזונות.
סיכום:
הסדרי ראיה הינם תחום המשפיע באופן ישיר על חייהם של הילדים ולכן יש לו חשיבות רבה. אי לכך, מומלץ להיוועץ עם עורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לסייע לבני הזוג למצות את זכותם בצורה מיטבית.